שורש היא אנטיתזה לירושלים


שורש היא אנטיתזה לירושלים"

כחלק מסדרת חידושים והפתעות שאנחנו מכינים לקהל שלנו בתקופת החורף הקרובה, במהלך נובמבר נוציא טיולים מיוחדים לקהל האורחים בהדרכת אורי אונטרמן. אורי מורת דרך ירושלמית פר אקסלנס שכבשה אותנו באנרגיות ובידע שלה. אורי טרם הכירה אותנו ואת מתחם האירוח החלטנו לתפוס שתי ציפורים במכה אחת ולהכיר לה את המתחם וגם להכיר לכם את אורי. מסיבה זו, הזמנו את אורי לשיחה על נופים, אנשים ומרחב ירושלים אחריי שנה מורכבת במיוחד והנה הוא לפניכם. אנחנו כבר מתרגשים לנובמבר! ואתם?

"...מקומות שאת הולכת אליהם ואת לא צריכה לקבוע עם אף אחד כי כולם כבר שם..."

• מי את. מה את איך היית רוצה שאציג אותך? היי אני אורי. נעים מאוד. אני ירושלמית. אני מורת דרך ואני אוהבת את העיר וזה מה שאני אוהבת לעשות. המשפחה שלי ירושלמית, נולדתי בעיר ואני חיה כאן מאז למעט שנה אחת, בה עשיתי שליחות בקנדה. אני מדריכה בעיר כבר 11 שנים, מאז השירות הצבאי שלי והתאהבתי בזה.

• לאן את הולכת בירושלים כשאת רוצה להתחבר לירושלמית שבך? אני אוהבת ללכת לקפה שלי בשוק. שם הכוס עם השם שלי, מכירים אותי מזמינה את "הרגיל שלי". את יודעת, אלו מקומות שאת הולכת אליהם ואת לא צריכה לקבוע עם אף אחד כי כולם כבר שם. זה מאוד נוח. " להיות חילוני בירושלים זו דת"

• הקטע הזה שיש לך את הכוס קפה שלך ומכירים אותך.. זה רלוונטי רק לבית קפה הזה או קטע של העיר? לגמריי. לכל אחד יש את הירקן ששם הוא יעשה את הקניות. אני יכולה להיכנס לתכשיטן ולקבל הנחה על השם של סבתא שלי. זה מאוד נוכח. גם השיחה הזו של הירושלמים שמדברים במונחים של מה שהיה פה פעם. אני יכולה לשים את העדשות של סבתא שלי ולנווט ברחובות לפי השמות המנדטוריים שלהם. ככה גדלתי ואני אוהבת את זה. אני זוכרת שהיתה תקופה שגרתי ממש בכיכר ציון. זה היה מוצאי שבת והיה שקט ובדיוק נכנס תשע באב והיה נורא שקט... גם היה מוצאי שבת, כל המקומות הנוצרים סגורים, גם רמדאן, ואת שומעת את המואזין מרחוק וזה רגע נדיר שהכל שקט. ירדתי לזרוק את הזבל והיה רגע מוזר כי הברים היו סגורים אבל שמעתי מוזיקה עמומה מבפנים ומסתבר שעשו מסיבה רק לעובדים של הבר. מסתבר שלהיות חילוני בירושלים זו גם דת.

• דבר רציני להגיד כן, מה לעשות זה סופר נוכח. בעיניי זה כל הכיף להכיר את כל הרבדים את כל הצדדים ירושלים דוברת העברית היידיש הערבית והאנגלית ולדעת לנווט ביניהן לפי מה שנכון לך. זה נורא כייף. כי אלו שלושה עולמות מקבילים וברגע שאת יודעת לעשות את המינון שנכון לך, זה היסטרי. • מה המסלול שלך בירושלים? בדרך כלל אני משתמשת ברכבת הקלה, אבל עכשיו בקורונה, הלכתי. הייתי הולכת לאורך פסי הרכבת למחנה, עוצרת בקפה בטייק אווי כי אסור היה לשבת, ממשיכה לעיר העתיקה, עושה סיבוב סביב החומות. היה נורא עצוב לראות הכל סגור.

• איך התחושה להסתובב סביב החומות בתקופה הזו? סופר מוזר. את מרגישה ברת מזל כי אין שם אנשים.

• לא מפחיד? תשמעי, מפחיד זה לא. אני מסתובבת שם בשעות האור והכל רגיל. עכשיו, שהיה את הבלגן ברמדאן, לקחתי את בן זוגי לרובע המוסלמי. הוא היה בשוק ממני, "את לא נורמאלית" הוא אמר לי ועניתי לו ; " לא. אתה מפספס את הפואנטה". הריי ב19:20 את שומעת את התותח של סיום הצום ואז יש ארוחה שאוכלים בבית במשך 40 דקות ורק אחריי הארוחה כולם יוצאים לרחוב. אז יש לך 40 דקות האלה שהכל פתוח, הכל שקט, כל האורות תלויים. רק הושט ידך וגע בם. רק תבואי. זה בדיוק העניין. להכיר את הרגעים האלו ולבוא כבן אדם. אני לא מייצגת אף אחד מלבד את עצמי וככה אני נתפסת.

• ירושלים עברה טלטלה אחריי אירועי הרמדאן וגם ההפגנות בבלפור, איך התחושה בה היום? מתח תמיד היה בעיר מצד אחד. מצד שני כוח האינרציה חזק יותר, ביום יום זה לא מורגש. היו ימים שכן. היו ימים שהרגשת יותר מתח באוויר. השבוע הסתובבתי בעיר העתיקה וכן יש אווירת נכאים אבל עדיין מבינים שהחיים יותר חזקים מהכל.

• משהו מגניב שהתפתח בעיר בשנה האחרונה למרות הקורונה? ירושלים באופן כללי היא האב של קואופרטיבים ושל שיתופי פעולה מכורח המציאות. מי שרוצה להצליח לא יכול לבד, הוא חייב לעשות את זה ביחד ומתוך שיתוף פעולה. זה גם צומח מהשטח וגם מבחינת העירייה שמשקיעה בזה מאוד. אפשר לראות את זה בספורט שלנו. הפועל קטמון ביתר נורדייה אלו קבוצות אוהדים. דברים שלא ראית אותם. ה"מפעל"- קואופרטיב של אומנים, "רוח חדשה" שמאפשרת לכל מיני עמותות וארגונים קטנים לבוא וליצור בחלקת אלוהים קטנה שלהם. כל מיני פאבים שכונתיים קהילתיים שצצו כמו פטריות אחריי הגשם. מי חשב שיהיה פאב שכונתי קהילתי בארמון הנציב? ולמה לא בעצם? כאילו אין שם אנשים בעלי עניין ורצון לבר קהילתי כמו בכל מקום אחר. אז מצד אחד כל קהילה מאוד התכנסה בעצמה ומצד שני מתוך ההתכנסות, ישנה פריחה והתעצמות.

"שורש היא אנטיתזה לירושלים"

• מה מושך אל מחוץ לעיר? לפעמים היא נורא אינטנסיבית ואני רוצה להתרחק אבל בעיקר זה להתרחק ולחזור אליה בגעגוע. יש אנשים שמתארים את הכניסה לירושלים את הסיבוב שרואים את ליפתא, ואז הם מתארים שבנקודה הזו יש כבדות נורא רצינית. אז אצלי בנקודה הזו יש אנחת רווחה. הכאוס הזה מרגיע אותי. בתוך כל הבלגן הזה יש אנרגיה שאומרת לך "הכל בסדר, הכל טוב. לא משנה מה קורה אצלך בפנים, כאן בחוץ הדברים ממשיכים לזוז".

• אפרופו חלקת אלוהים, מה ההיכרות שלך עם שורש? אנחנו עוצרים מידי פעם במקדונלד'ס בדרך הביתה אבל זה לא נחשב. אבל אחריי כמה שעות שאני כאן, הנוף מהמם ומאוד שקט פה. שורש היא אנטיתזה לירושלים. אם ירושלים היא אקשן ומתח, שורש היא המנוחה. השקט לפניי או אחריי הסערה.

• אז אם אני רוצה לבוא לסיור בירושלים של אורי, למה לישון בשורש? את יכולה להיות בשקט שלך בהתבודדות שלך ואת יכולה לקפוץ לאוטו ולהיכנס לכל הבלגן הזה שהוא ירושלים. ירושלים נותנת את החוויה ההפוכה משורש. פה את לא באה בקונפליקט עם אף אחד את יכולה פשוט להיות. ואז את נכנסת לעיר ולא מפסיקים לירות עלייך מכל כיוון אז את מאוד צריכה להגדיר את הגבולות שלך. זה עוד עניין. אין רוב בירושלים אז כל אחד מרגיש מיעוט ואין קהילה שנותנת את הטון. בגלל שאת מיעוט, את כל הזמן חייבת לדעת מי את ומה הגבולות שלך. אז את מאוד מחודדת לעצמך מתוך מאבק תמידי. הבחירה ללבוש חולצה בלי שרוולים, משמעותית. כשאת יוצאת לעבודה וכשאת יורדת למכולת. אז זה מאבק תמידי אבל זה סופר מעניין כי את כל הזמן מחוברת לעצמך. אז מהבחינה הזו, שורש מפלט המושלם.

• וכשאני נכנסת לבלגן של ירושלים, קודם כל מה אני צריכה לעשות? קודם כל את צריכה לנשום עמוק. אני ממש ממליצה לא לנהוג בה. לחנות בחניון הרכבת, לקנות כרטיסים בתחנת רכבת גם באשראי וגם דרך הרב קו. ופשוט ליהנות ממנה. לשאול אנשים, ירושלמים יכוונו אותך למקומות הכי It"", הכי מגניבים. כמובן שהכי קלאסי זה מחנה יהודה, עיר עתיקה, מרכז העיר אבל יש כל כך הרבה מסביב שהוא מרכז בפני עצמו. ארוחת בוקר בבית הנסן, כמה אנשים מגיעים לשם במקרה?

• מה הMust שלך בלבקר עכשיו בירושלים? יש מיליון! אחד? אני ממליצה על המפעל. סופר מגניב. זה מבנה נטוש שהשתלטה עליו קבוצה של אומנים ובדיעבד העירייה מאפשרת להם להישאר שם ותומכת בהם. זה קואופרטיב של אמנים ישראלים שמוזמנים לעבוד ולהציג. יש להם בר מסעדה מגניב, הופעות אלטרנטיביות, אירועים, מעין ברלין בירושלים. זה ממוקם בסמטת המערבים 3, שזה צמוד לוולדורף אסטוריה. רחוב המלך דוד זה הרחוב הכי יוקרתי פנסי הכי לא נגיש בירושלים, והמפעל הוא הצד השני של המראה. אמנים מקומיים ישראליים שפשוט מביאים את עצמם דרך האמנות שלהם.

• אחריי המפעל אני באה להגיד לך שלום, איפה את? אני יושבת ברוסטרס בשוק, על שוקו עם בייליס.

• מאפה? רק בשישי. קרואסון חמאה אבל צריך להגיע מוקדם כי בתשע כבר נגמר. בכלל, יש לי בדיוק פוסט שהתפרסם על ארבעת הביסים הכי שווים בירושלים. שווה לבדוק! המלון אינו אחראי למידע שמתפרסם על ידי כותב\מחבר המאמר.

 

המלון לא ישא כלל באחריות למידע, מודעות ו/או כל הצעות שיתפרסמו באתר מטעם כותב המאמר - ו/או לכל תוצאה שתנבע כתוצאה משימוש במידע שכזה. המלון לא ישא באחריות לטעויות ו/או לשגיאות בחומר המוצג בשירות. המלון לא ישא באחריות לשינויים שנעשו בחומר המוצג בשירות על ידי המשתמש או על ידי כל צד ג'.